<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת שופטים</h1>
<h2>דף כח:</h2>
שופטים [דברים ט"ז]. פסק אלפסי בטעו הדיינים, ג' שיעורים, אם טעה בדבר משנה חוזר ואפי' ברב ושמואל. ואם טעה בשיקול הדעת, ונתן הדיין ביד שלא כדין, עליו לשלם. ואם בשיקול הדעת טעה ולא נשא ונתן ביד פטור ואינו חוזר. ואם בדברי אמוראים ולא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר אי כתרי לישני ופסק כאחד מהם דעביד כי האי עביד ודעביד כי האי עביד ובזה שייך ברירת הדיין וכן אסיק פרק אחד דיני ממונות דהלכה כרב חסדא וכו'.
ופסק אלפסי כי דיני גרמות אינו כדיני קנסות, ודנין אותן בחוצה לארץ וכן פסק דין מסור. ומסייעתא לן בפרק הכונס [ס"ב ע"א] אם עשו תקנת נגזל במסור או לא וסלקא בתיקו, ופסק רבינו חננאל כל תיקו דממונא לקולא ולא משתבע (ושקיל) הנמסר בשבועתו כמה הפסיד [ולא שקיל מידי]. ורב האי גאון פסק כל ממון המוטל בספק חולקין [ומשתבע ונוטל מן המסור חצי]. ומכל מקום הני מילי במסור הרגיל, אך אם ידוע הפסידו נוטל, דפסק הלכה כר' מאיר דדאין דינא דגרמי, וכן פסקו הגאונים. ור"ת פסק דאין הלכה כר' מאיר. ופסק הלכה למעשה דדאין מעשה על פי אומד חבירו, וכן גזרו בנידוי רבינו תם ור"י וריצב"א וישישי אלצורא ורבני אלמאנ"י וכל רבני צרפת וקנפיינ"א אוניי"ב ופייטו"ב בגזירת נידוי וכו', וכן [פסק] רבינו שמחה מאישפירא, לנדות את המסור, עד שיתקן וישלם על פי אומד ז' טובי העיר, וכן נהגו כל רבותי מצרפת הלכה למעשה, וכן פסק אלפסי כי מנהג ב' ישיבות שבחוצה לארץ, אע"פ שאין דנין דיני קנסות, מנדין אותו עד שיתפייס בעל דינו, או שירד עמו לדין בארץ ישראל.
